תענוג איטלקי צרוף. אני עוצר כאן לפעמים בגלל האייס קפה המעולה, אלא שהיום עצרתי לצהריים. הפכתי והפכתי בתפריט ומשלא חפצתי במנה פחמימתית, וכחובב מושבע של האי הגדול במזרח התיכון, הזמנתי "פולו סיצילאנו".

והנה בצהרו של יום לוהט, להטה הפלאנצ'ה המקומית ולאחר המתנה מוגזמת של כרבע שעה, נחתה לשולחן מנה מגונדרת כהוגן. בראש הפירמידה, מתחת לעלה בזיליקום בודד, ניצבת פרגית צרובה בעשבי תיבול ולמרגלותיה בטטות ותפודים שחברו להם יחד עם עגבניות מיובשות וזיתי קלמנטה מעולים.

המנה הזכירה לי את שיחי היער המקומי ואת הריח העולה משיח קורנית ים-תיכוני שנמעך לו תחת הרגליים. תענוג איטלקי צרוף.

וכך מול נוף של שדות, פיסגה מתמשכת של יער המגנים ומנזר שתקני, הוגדרה לי מחדש המסעדה המופלאה הזו. מה חבל שהחלונות, מבשרי הנוף, מוזנחים להם באבק טורדני.

מנות טובות דורשות יין. בהשראת הקורנית בחרתי בסירה איטלקי שהתכתב לי עם הסירה הקוצנית ההיא מהיער. האדום האיטלקי הצעיר והטאניני מדי, כיבה באלגנטיות את טעמי המנה והזכיר שאין מנוס לפגוש שוב את הלוהט שבחוץ.