Churches of Tabgha — Attraction in Emek HaYarden Regional Council

Church of Heptapegon, The Seven Springs: 28-350 AD The Judeo-Christians of Capernaum venerated a large rock upon which Jesus is said to have laid the bread and the fish before he fed the five-thousand (Mk 6:30-44). 350 AD Used as an altar, the rock was the very center of the first church at this site, built by a Jewish nobleman from Tiberias. Oriental communities venerated him as Saint Josipos. The church was built in close alignment with the ancient Via Maris. 480 AD A Byzantine church with an unusual transept was erected. Its floor is of great artistic value. The building and its mosaics reveal Egyptian influence. The historic rock, reduced in size, was moved and placed beneath the altar. 614 AD During the Persian invasion the Heptapegon Church was destroyed and faded into oblivion. After the Muslim conquest (638 AD) Christian activity ceased around the lake for centuries. 1932 The ancient church ruins, hiddden for 1300 years, were excavated by Father Andreas Evarist Mader SDS and his team. The mosaics were found surprisingly, to be to a large extent intact. 1980/82 The ancient Byzantine basilica was reconstructed on its original foundations by the architects Anton Goergen and Fritz Baumann (Deutscher Verein vom Heiligen Lande,...

The site's name is derived from the Greek name Heptapegon ("seven springs"). Its pronunciation gradually changed to "Tabego", and was eventually changed to "Tabgha" by the Arabic speakers. St. Jerome referred to Heptapegon as "the solitude" (eremos).citation needed] In the Byzantine period, the water of the springs at Heptapegon was collected in three water towers (Birket Ali edh-Dhaher at Ein Nur Spring, Hammam Ayyub, and Tannur Ayub) and sent via an aqueduct to the Plain of Ginosar, where it was used for irrigation; the three towers seem to be recorded in the mosaic floor of the 5th-century Church of the Multiplication at Tabgha.[3

A map from Napoleon's invasion of 1799 by Pierre Jacotin showed Tabgha, marked by the word Moulin (mill in French).[5]

The 4th-century tower-like octagonal reservoir at Ein Nur Spring and the aqueduct it connected to are traditionally attributed to Ali, a son of the 18th-century ruler Dhaher (or Zahir) al-Umar). The reservoir is locally known as Birket Ali edh-Dhaher, "Pool of Ali edh-Dhaher". The Palestine Exploration Fund's 1881 Survey of Western Palestine (SWP) stated that the masonry of the structures indicates an Arab origin, thus agreeing with this...

הכנסייה הראשונהעריכה

במקום המיוחס להתרחשות הנס נבנתה בשנת 350 לערך כנסייה ביזנטית שהנציחה אותו. הכנסייה הוקמה בסיועו של יוסף הקומס ("יוסף החבר"), יהודי אמיד מטבריה, והסלע שיוחס לפי המסורת למקום עריכת הנס ניצב במרכזה ושימש כמזבח. לכנסייה זו היה מעבר בודד שהסתיים באפסיס, ומיקומה הושפע מהדרך הראשית שעברה מצפון לה, ואשר הייתה סעיף של דרך הים.

אגריה, עולת-רגל נוצרית מתחילת התקופה הביזנטית מתארת את הכנסייה בכתביה:

"ושם ליד הים שדה עשב ובו חציר רב ועצי תמר רבים, ולידם שבעה המעיינות השופעים כל אחד ואחד מים לרוב. בשדה הזה השביע האדון את העם בחמישה ככרות לחם ובשני דגים. ואכן מן האבן שעליה הניח האדון את הלחם נעשה עתה מזבח, ומן האבן נוטלים הבאים שבבים לרפואה, ומועילה היא לרבים. ליד קירות הכנסייה עוברת הדרך הציבורית, ושם היה למתי השליח בית מכס."[1]

הכנסייה השנייהעריכה

הכנסייה הורחבה בשנת 480 לערך ביוזמתו של מרטיריוס, אך למעשה הייתה זו כנסייה גדולה בהרבה שחולקה לשלושה מעברים, וכיוונה היה שונה. חלק מהסלע הועבר אל תחילת האפסיס של הכנסייה החדשה, ומשני צדדיו נבנו שני חדרים ששימשו כדיאקוניקון (חדר מלבושים) ופרותזיס.

פסיפס הכנסייהעריכה

פסיפס מרשים שאיכותו טובה למדי מעטר את הבסיליקה שגודלה 475 מ"ר. צבעי האבנים שחור, חום, כתום, אדום, צהוב ואפור. צפיפות אבני הפסיפס משתנה –105–107 אבנים לדצמ"ר בין העמודים, 105-100 אבנים לדצמ"ר באולם הערב, 23 אבנים לדצמ"ר בנרטקס. לפני המזבח עוצבו זוג דגים וביניהם סל קלתוס ובו ארבעה ככרות לחם[2]. איור זה הפך לאחד מהסמלים הנפוצים של ארץ הקודש בעולם הנוצרי. שני שטיחים עיקריים מצויים בשני אגפי אולם הערב ובהם מתוארים מוטיבים נילוטיים, עופות מים וצמחי מים, מתקן נילומטר ששימש למדידת גובה מי הנילוס ושני מבנים מבוצרים בכל אחד מפינותיו העליונות של הפסיפס. בין העמודים של האולם מתוארים בעלי חיים וצמחים[3]. הדימויים מבוצעים בדיוק נטוריאליסטי, אולם הם חסרים קנה מידה משותף. כתוצאה מכך גודלם של המבנים ושל בעלי החיים זהה, ללא התייחסות לעומק או לפרספקטיבה. נושאים אלה שואבים השראה מתיאורים של הנילוס ושל חגיגות הנילוס, אשר היו פופולריים בתקופה הרומית בארץ ישראל ובסביבתה, כנושא לרצפות פסיפס. לצד הכנסייה הוקם מנזר, אך הכנסייה נחרבה בידי הסאסאנים בתחילת המאה השביעית.

הכנסייה הנוכחיתעריכה

בשנת 1932 נחשפו שרידי הכנסיות העתיקות, ובמקום הוקם מבנה ארעי. ב-1982 נבנתה הכנסייה הנוכחית המשחזרת את תוואי הכנסייה העתיקה, למעט מספר תוספות. הבונים הקפידו על הבחנה ברורה בין שרידי הכנסייה העתיקה לזו המודרנית – חלקם התחתון של הקירות העשוי בזלת, שייך למבנה העתיק; בעוד שהתוספות המודרניות נעשו באבן ירושלמית בהירה. הפסיפסים המקוריים מהמאה החמישית עשויים מאבנים צבעוניות, והפסיפסים בשחור-לבן נוספו במאה ה-20. חלל הכנסייה ריק יחסית לכנסייה קתולית. תקרת הכנסייה עשויה מעץ, כפי שהיה נהוג באדריכלות הביזנטית, והיא מוארת על ידי שתי שורות של חלונות בקומת האור. קומה זו נישאת על ידי שורת עמודים לבנים בעלי כותרות קורינתיות, וביניהם קשתות. הרצפה מכוסה בפסיפסים, ומעבר השמאלי קבועים חלונות זכוכית שדרכם נראים יסודותיו של אחד מקירות הכנסייה הראשונה ששכנה באתר. המזבח ניצב מעל הסלע שעליו, על-פי המסורת, נערך הנס, ומעל האחרון תולה נברשת מתכת גדולה אך פשוטה. בכנסייה שתי איקונות בלבד. בשמאלית נראים המדונה והילד ובצידה האחורי דמותו של מרטיריוס, בונה הכנסייה השנייה באתר; ובימנית נראה ישו ובצידה האחורי נראה יוסף הקומס שתרם את הכספים הדרושים לכנסייה הקדומה.

בקדמת הכנסייה שוחזר האטריום שהוביל אליה. האטריום רבוע והוא מוקף באכסדרה מכל ארבעת צדדיו. האכסדרה הסמוכה לכניסה אל הכנסייה שימשה בתקופה הביזנטית כנרתקס. במרכזו של האטריום חצר לא מקורה, ובה ערוגת אבן עגולה שבה ניטע עץ זית. ליד הערוגה נחצבה בריכת דגים, שמימיה מגיעים ממזרקה בדמות שבעה דגים, סמל לשבעת המעיינות של עין שבע. מחוץ לכנסייה הוצב אגן טבילה בצורת צלב שהובא מכנסייה ליד חברון, והמתוארך למאה ה-5. עוד הוקם באתר מנזר בנדיקטי-גרמני, שבו חדרי...