בית הכנסת הגדול בתל אביב נמצא בקרן הרחובות אלנבי 110 ואחד העם בתל אביב.

חשיבותו, מיקומו וגודלו של המבנה שיוו לו את הדרו ומרכזיותו בהווי תל אביב הקטנה. כיום מקיף את הבניין אזור עסקים וכספים. עזיבת התושבים את האזור במהלך שנות ה-60 הביאה לדלדול ניכר במספר המתפללים בבית הכנסת. שנים רבות המבנה המרשים היה דל בשבתות ממתפללים, אף שבימות החול היו מתפללים רבים עקב קרבת בית הכנסת למקומות עבודה רבים.

בשנים האחרונות בחרו ידוענים לערוך את חופתם בבית הכנסת המרשים.

כבר בסוף 1910 הוחל בתוכניות להקמת בית כנסת בתל אביב[1] והוקצה לצורך כך מגרש במקום גבוה בקצה השכונה[2] בין רחוב יהודה הלוי ושכונות נוה צדק ונוה שלום. באפריל 1911 הונחה אבן הפינה לבית כנסת גדול שיועד לקום ברחוב יהודה הלוי[3][4]. נעשו מאמצים לגייס תרומות לבניית בית הכנסת[5][6] אולם בסופו של דבר בית הכנסת לא נבנה. בקיץ 1914 הסכימה הקרן הקיימת להלוות כסף לצורך בניית בית הכנסת[7].

בשנת 1914 ערך ועד בית הכנסת הגדול תחרות פתוחה לאדריכלים לתכנון בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי. בתחרות זו, זכה האדריכל ריכרד מיכל שגם ערך את תוכנית הבניין לבית הכנסת. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס מיכל לצבא הגרמני ונאלץ לעזוב את ארץ ישראל מבלי להשלים את תוכניות בניין בית הכנסת. את מקומו תפס האדריכל אלכסנדר ברוולד, מתכנן בניין הטכניון בחיפה (1912), ובית הספר הריאלי (1912), וכן מספר מבנים פרטיים וציבוריים בתל אביב. בסוף שנת 1919 יצא ועד בנין בית הכנסת במכרז לקבלנים לבניית החלק הראשון של המבנה[8]. באוקטובר 1921 נמסר שחברת הבונה תתחיל בעבודת הבנייה[9].

בשנת 1924 הונחה אבן הפינה לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, בתכנונו של האדריכל יהודה מגידוביץ'. בניית בית הכנסת התעכבה מחוסר תקציב, עד לקבלת תרומה מהברון רוטשילד, שהביאה להשלמת הבנייה ב-1925, על ידי הקבלן שמואל נתן וילסון. את כיפת המבנה תכנן המהנדס ארפד גוט. בחדרים הצמודים לבית הכנסת התקיימו הלימודים של ישיבת תל אביב עד לשנת 1941, אז נכנסו תלמידי ישיבת היישוב החדש ללמוד במבנה בית הכנסת.

בשנת 1969, במטרה להחיות את המבנה ולהתאימו לרוח הזמן, נערכו בבניין שיפוצים מרחיקי לכת, בתכנון האדריכל אריה אלחנני, שהוסיף בחזיתות המבנה קשתות ותומכות בטון, ובכך הפך את המבנה לבעל אופי מודרניסטי. כמו כן נעשו שינויים בפנים הבניין והוחלפו הריהוט, ארון הקודש ומערכות התאורה.

בסוף שנות ה-30 תכנן האדריכל זאב רכטר את הבינוי ההיקפי לבית הכנסת הגדול. רכטר תכנן מצד צפון ומצד מערב (שני הצדדים הנותרים הם הרחובות עצמם) כיכר בסגנון איטלקי סביב בית הכנסת. סביב הכיכר אמורה הייתה לקום שורת בתים בעלת חזית מוכתבת, כשבמפלס הקרקע תעבור ארקדה בעלת קשתות אוריינטליות והחללים במפלס יהיו מיועדים למסחר.

תוכנית זו בוצעה רק בחלקה, ומבין הבתים כולם רק "בית מני" הוקם על פי תוכנית זו. "בית מני" נמצא מול הכניסה הראשית לבית הכנסת הגדול.