אני ירושלמית .מרחב המחיה שלי במחנה יהודה מקסימום הדוידקה ופה קיבלתי הלם תרבות...כולה מצאתי חניה ברחוב נחלת בנימין כי קבעתי עם חברת פייסבוק להעביר את החברות לעולם האמיתי.שמחתי כי חניה בתל אביב נחשבת לאוצר ואז סתם כדי להתאושש מהפקק באילון פלוס הפקק בעיר נכנסתי למקום הראשון שנקלע לדרכי. וואו.....אני רואה קיר שכולנו מדפים והם ממש ממש גבוהים ועליהם משקאות .אז כמי שהיה לה בר ובילתה בברים הרבה תהיתי לעצמי איך משקאות שנקראים טפ שלף..פירושו היקרים יותר שבברים שמים למעלה איך פה הם ממש ממש למעלה...ואז ירד האסימון ...לא יאומן אבל כל הקיר והמדפים הכל הכל סוגים של אניס ...מה שברוב הארצות קוראים עארק ...וואו...מבט לתפריט והסתבר שכמו שצריך להיות הטובים הם מהשכנים מכל הכיוונים ...כלומר מכל הבני דודים שלנו שעושים לנו הרבה צרות אבל יודעים לזקק. וההפתעה הכי גדולה חיכתה דווקה איפה שלא היה כתוב כלום. זא היה כותרת לבנון ..ואז כתוב יש לפי המצאי...אז הרמתי עיניים ואכן היה מצאי כאילו חזרנו לרצועת הביטחון או לשלום הגליל אורנים גדול או קטן אפשר להתווכח על הנחיצות של מלחמת לבנון ואפשר לשיר נלחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון ...אבל במציאות כולנו חזרנו לפחות מי שכן חזר עם שעון רולקס מזוייף ועארק אמיתי. ופה הם היו ...מבירות ומטה כל הזאחלוואים האמיתים אלה שממש ממש אין להשיג גם לא אם דוד שלך במוסד. פה נכנס לתמונה בחור מזוקן ומשופם שמברמן שם ביד רמה שולט על מכונת קפה איטלקית ישנה אבל מהקדילקים הישנים שנוסעים חלק ועושה קפה מבלנד שלא ראיתי בשום מקום אבל זה לפוסט אחר...הוא באדיבותו נתן לי בחינם צייסר של זחלוואי מבירות הוספתי מים וקיבלתי חלב אריות שהחליק לי בגרון והשכיח ממני שעכשיו עשר וחצי בבוקר . אני בטוחה שבערב המקום פיצוץ כי החברה שפגשתי אמרה שיש להם גם שריפסים מעולים ועוד הפתעות. אני הלכתי לאכול פרסי כי באתי בבוקר ויש רק קפה .חזרתי כדי לפגוש את החברה ולריב עם חבר שלי.ואז זרמנו החברה ואני והחבר הלך לחשוב על הטעות שעשה. בגלל שהמקום קסום והעארק מדבר אחרי שעה באמת התקשר ודיבר גם החבר ושוב אנחנו ביחד . למדנו שעארק טוב יכול לחולל ניסים וברמן טוב יכול לעשות בן אדם מאושרת.